הרצאות טד (TED) - עמוד 6

53. מהי המודעות?
כולנו התעוררנו בבוקר ובו בזמן חווינו את שובו של מוחנו לעבוד בצורה מודעת. חזרנו להיות מודעים לעצמינו ולתחושה העצמית של קיומינו.
בהרצאה מדעית מורכבת ומאתגרת אך מעניינת זו חוקר המוח אנטוניו דמסיו מעניק לנו הצצה לאופן בו מוחנו יוצר את תחושת העצמיות שלנו.

(18:26 דקות)

54. הקשר המפתיע בין לחץ לזיכרון -
כתלמידים או סטודנטים אתם מבלים שבועות בללמוד למבחן חשוב. ביום החשוב, אתם מחכים במתח כשהמורה שלכם מחלקת אותו. ואז המוח שלכם קופא ולא מצליח לשחזר מידע שעברתם עליו עוד בהכנות למבחן...
מדוע זה קורה? ואיך להתגבר על כך?
אליזבת' קוקס מסבירה בהרצאת אנימציה קצרה ומעניינת זו.

(4:47 דקות)

55. למה קורבנות אלימות במשפחה לא קמות ועוזבות?
למה קורבנות אלימות במשפחה לא קמות ועוזבות? לסלי מורגן סטיינר היא אקדמאית מוכשרת אשר אומרת שהיא האדם האחרון שירצה להישאר עם אדם מכה ובכל זאת היא היתה קורבן אלימות משפחה טיפוסי. היא מספרת את סיפורה בכדי שקורבנות פוטנציאלים תוכלנה לזהות את הסימנים ותמרורי האזהרה אצל בן הזוג או המאהב. וכן גם עונה על השאלה למה היא נשארה איתו כשנתיים וחצי מטורפות וממליצה מה ניתן לעשות.

(15:43 דקות)

56. סיפור ההתמודדות עם מחלה מנטלית קשה -
אלין סאקס, יו"ר ומרצה למשפטים, פסיכולוגיה ופסיכיאטריה באוניברסיטת דר' קליפורניה, מגוללת את חוויותיה כסטודנטית למשפטים באוניברסיטה יוקרתית כאדם בעל סכיזופרניה קשה.

(14:38 דקות)

57. הקולות שבראשי -
אלינור לונגדן היתה תלמידה מבריקה ונמרצת בביה"ס ובאופן טבעי כולם ייעדו אותה ללימודים גבוהים באוניברסיטה. כך שעם ציפיות גבוהות מהסובבים אותה, תוכניות, שאיפות ואופטימיות רבה לעתיד היא יצאה לאחר סיום התיכון מחיק המשפחה ונכנסה לתוך העולם הסטודנטיאלי.
הסמסטר הראשון הסתיים בהצלחה, ובתחילת הסמסטר השני היא יצאה מהרצאה כמו תמיד, מזמזמת לעצמה ומתעסקת עם התיק, כשלפתע - היא שמעה קול שמעיר בשקט: "היא עוזבת את החדר!"
היא הביטה סביב, ולא ראתה אף אחד בסביבה. היא ידעה שהיא לא יכולה לטעות בצלילות ובהחלטיות של ההערה. מזועזעת היא השאירה מיד את הספרים במקום ומיהרה לביתה.
הקולות בראשה התעוררו והתגברו. לונגדן מספרת את סיפורה הנוגע ללב על מסעה ארוך השנים כשחייה הופכים לסיוט מתמשך.
היא אומרת שמסתבר שהאישיות האנרגטית ומלאת החיים שהיא הקרינה כנראה היו רושם חיצוני ומעטה שכיסה על חוסר אושר, חוסר ביטחון ופחד, מאנשים, מהעתיד, מכישלון וריקנות שהיא חשה בתוכה שאולי תרמו למחלה להתפתח.
לבסוף היא הצליחה לשרוד, זאת בזכות בניית יכולת להבין את משמעות קולותיה ואף להפכם לתחת שליטתה...

(14:04 דקות)

58. איך ליצור קשר עם חברים בדיכאון?
רוצים ליצור קשר עם חברים בדיכאון ולא יודעים איך?
במחקר שנערך באמריקה עולה ש 7% מהאנשים שחיים שם חווים דיכאון מדי שנה. זה בהחלט יכול להיות מישהו מבני משפחתכם או חבר קרוב. ולא תמיד נוח ולעיתים אפילו מרתיע לדבר עם מישהו שידוע שהוא סובל מדיכאון אמיתי.
חשוב שנדע שהדיכאון הוא לא מחליש את רצונו של אדם בקשר עם אחרים, רק את היכולת לעשות כן.
אחד שהיה שם, הקומיקאי והמספר ביל ברנאט, אומר שהיכולת לתקשר ולדבר בכל מצב בגובה העיניים עם אדם שידוע שנמצא בדיכאון חשובה ונותנת הרגשה טובה לאותו אדם, הרגשה שמקבלים אותו למרות מצבו.
ביל נותן כמה דגשים מניסיונו ורעיונות של "עשה" ו"אל תעשה". זאת כדי שתוכלו לנהל שיחה זורמת בחן ואף בקלות ובהנאה עם אדם שהוא מדוכא.

(13:01 דקות)

59. דיכאון - המחלה הקשה שלרוב אנו לא רואים על מכרינו -
דיכאון זו מחלה קשה שלרוב לא רואים אותה על מכרינו וחברינו, שקשה להם לדבר עליה ושרובם אף מתביישים לחשוף שהם נגועים בה וסוחבים אותה איתם.
קווין בריל בן ה 19, הוא נער מאוד מוכשר ומוערך בקרב בני גילו. הוא מקובל מאוד ופעיל, בעל קסם אישי וביטחון עצמי. הוא היה הקפטן של נבחרת הכדורסל שלו, תלמיד השנה בדרמה ובתיאטרון, תלמיד השנה באנגלית, ומישהו שבאופן קבוע ברשימת המצטיינים ורצוי בכל מסיבה.
אך אם תשאלו אותו מה הוא מרגיש וחושב על עצמו, תשובתו הינה רחוקה מלייצג את מי שאנו רואים מולנו. קווין סובל מדיכאון!
הוא מגלה באומץ וכנות שזה זמן רב הוא מרגיש שהוא חי בשני חיים נפרדים. שיש את החיים שכולם רואים, ויש את החיים שרק הוא רואה. ושעומד מולנו אדם שנאבק באינטנסיביות בדיכאון ואף חשב לא פעם לשים קץ לחייו.
מי שלא חווה אף פעם דיכאון אמיתי בד"כ חושב שדיכאון זה רק להיות עצוב כמשהו רע הולך בחיים שלך. למשל, כאתה נפרד מחבר או חברה, כשאתה מאבד אהוב, או כשאתה לא מקבל את העבודה שרצית. אך דיכאון אמיתי זה לא להיות עצוב רק כשמשהו בחיים שלך הולך רע. דיכאון אמיתי אפשר לומר, זה להיות עצוב בעצם גם כשהכל בחיים שלך הולך טוב.
והבעיה הגדולה ביותר היא זה שהוא לא יכול היה לדבר על זה. כמעט כל מי שסוחב דיכאון פשוט נבוך לחשוף את עצמו, וכך גם קווין.
ידוע שבכל כ 30 שניות מישהו בעולם לוקח את חייו בגלל דיכאון, לנו כחברה יש את הסטיגמה והנטייה להסתכל מהצד ולומר "אז מה, זו הבעיה שלהם", ואף להסתכל על מי שסובל מדיכאון כחלש ואולי אף כמשוגע. כאחד מברי המזל ששרדו את המחלה, הוא מספר לנו איך הוא התמודד עם הדבר הקשה הזה שנכנס לו לנשמה. בשאיפה שמי שלא נחשף אליה בעבר יוכל יותר להבין אותה ולהיות פתוח יותר לאלה שסובלים ממנה.

(10:47 דקות)

60 ביריונות בילדות -
ביריונות בילדות - מה זה להיות לא מקובל כשאתה צעיר. איך מרגיש ילד כששאר הילדים דוחים אותו? הרצאתו היצירתית והעוצמתית של שיין קויקזן שמדבר מדם ליבו נותנת נקודות רבות למחשבה, עלינו כלא מקובלים בצעירותינו או כתמרור התראה להורים לילדים הנמצאים במסגרות השונות...

(11:47 דקות)

61. איך אנו מתמודדים עם הפחד מהמוות?
אנחנו פוגשים את המוות לרוב עוד כשאנחנו ילדים, בד"כ כאשר מישהו קרוב אלינו מת. אז מתחילות לעלות לנו שאלות לגבי מהות המוות ומחשבות על מה יקרה כשאנחנו נגיע ליום שבו אנו נמות.
כולנו חיים עם הידיעה שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות בסוף יגיע יום אחד. זוהי מחשבה די מבהילה וקודרת. לכן אנחנו מחפשים כיוונים שיביאו לנו קצת נחמה.
הפילוסוף סטפן קייב מסביר את דרכי ההתמודדות הנפוצות והאפקטיביות ביותר שעוזרות לנו להתמודד עם הידיעה שיום אחד גם אנחנו נפגוש את הסוף הבלתי נמנע.
בהרצאה מרתקת זו הוא מביא גם את סיפורו האישי עם המפגש עם המוות וההתמודדות שלו עם הידיעה שיום אחד גם דרכו תצטלב איתו. ומסביר איך הוא חושב שהכי כדאי לנו להסתכל על החיים שלנו ועל המוות.

(15:20 דקות)

62. מה חושבות נערות או נשים צעירות על מין ועונג מיני?
פגי אורנשטיין ראיינה נערות אמריקאיות בגילאים של בין 15 עד 20 בנוגע לגישות שלהן כלפי המין ובין השאר דיברו גם על עונג, שלדבריהן נעדר במידה רבה מאד מחוויותיהן המיניות.
היא אומרת שנערות כיום מרגישות מועצמות ובטוחות מספיק כדי לעסוק בפעילות מינית, אבל לא בטוחות ומועצמות עד כדי כך בכדי ליהנות ממנה.
פגי אומרת בהרצאה מעניינת זו שגם בימינו אין שיח רב על מין, גם בין הבנות להוריהן וגם במוסדות החינוך, כך שאת פער המידע הן שואבות מאמצעי המדיה והאינטרנט. הורים נמנעים בד"כ מלדבר עם הבנות הצעירות שלהן על אבריהן המוצנעים. אשר מרגישות ביחס לאיברים האינטימיים שלהן מן בושה לגביהם... ורואות בעינוג הצד השני כמדד לסיפוקן... עובדות אלה נותנות לה הרגשה של מן "כריתת דגדגן" פסיכולוגית והופכות את המין לדבר שהן אמורות בסופו של דבר "להתגבר עליו".
היא אומרת שהגיעה העת לנהל שיחה באופן גלוי וכנה בקשר למה שקורה אחרי אמירת ה "כן". זה כמובן בתנאי שאנחנו באמת רוצים שהצעירים יעשו זאת בביטחון, באופן מוסרי, וכן - גם בהנאה!
היא אומרת שהורים אמריקאים נוטים יותר "למסגר" שיחות על סקס אך ורק במונחי של סיכון וסכנה, במקום לדבר על האיזון בין אחריות והנאה.
פגי שואפת וממליצה על דרך לסגור את פער ההנאה שישנו בעזרת שיחות גלויות עם בנותינו כבר מגיל צעיר בסוגיות של גוף, עונג, ואינטימיות. כך שבמקום שיראו במין כאיזשהו מרוץ להפקעת גול - זה יוכל להיות מפגש עם מאגר שלם של חוויות שכוללות חום, חיבה, עוררות, תשוקה, מגע ואינטימיות.
שינוי החשיבה הזה יכול לקרות לדבריה - אם האימהות\מורות\רופאות יוכלו לשוחח עם הבנות הצעירות באופן רגיל ובגילוי לב, על מין, עונג וחשיבות האמון ההדדי.
היא מספרת ושואלת מי לדעתכם נחשבת מנוסה יותר מבחינה מינית? האם זאת שמתמזמזת עם בן או בת הזוג במשך שלוש שעות ומתנסה במתח חושני ובתקשורת? או זאת שמשתכרת במסיבה ומתחברת סתם עם מישהו בכדי "להיפטר" מהבתולים לפני סיום בית הספר?
למרות המורכבות הרבה, פגי אומרת שהייתה רוצה לשאוף שהבנות שלנו תיראנה את המיניות כמקור להיכרות עצמית, יצירתיות ותקשורת, אך עם מודעות לסיכונים שבה. שהן תוכלנה גם להתענג על חושניות גופן, זאת מבלי להיות מוקטנות אך ורק למטרת סיפוק צרכי הפרטנר. ושהן יוכלו להרגיש בנוח לבקש מה שהן רוצות ומרגישות במיטה - וגם לקבל את זה. ושהן יהיו מוגנות מהריון לא רצוי, מחלות, התאכזרות, השפלה ואלימות. עם אפשרות לקבל תמיכה מההורים והמוסדות בכל התנסות שלילית, אם תקרה...

(16:51 דקות)

עמודים -